בן רות וישראל. דב (דובי) נולד בתל אביב ביום א' בסיוון תשט"ו (22.5.1955). אח לחגי ושירלי.

שנות ילדותו ונעוריו של דובי עברו עליו ברמת גן. הוא למד בבית הספר היסודי "חשמונאים" ובבית ספר תיכון "קלעי" בגבעתיים, וסיים את לימודי התיכון ב"מישלב", במגמה ביולוגית.

דובי היה מוכשר מאוד בשפות וכבר בתקופת לימודיו בתיכון למד שפות זרות בקורסים שערכו שגרירויות זרות בארץ. הודות לכך מיד עם תום לימודיו התקבל לעבודה במרכזיה הבינלאומית.

בשנת 1974 התגייס דובי לצה"ל. הוא שירת בחיל הקשר, סיים קורסי קשר, צפנות, מש"קים וקורס הכנה לקצינים.

עם שחרורו מהצבא, טייל כשנה בדרום אמריקה. כשחזר ארצה, פתח דובי משרד לתיווך כוח עזר סיעודי - תחום שתאם את נטייתו לעזור לאנשים. בעבודה זו יזם ויצר קשר עם נזקקים, ולא פעם אף סייע בהתנדבות.

בהיותו צמחוני מנעוריו, דובי חי על פי עקרונות הטבעונות והרפואה האלטרנטיבית. עם הזמן הוא היה לראש ארגון הטבעונים והצמחונים ברמת גן.

בשנת 1982 הצטרף דובי לשירות הביטחון הכללי ושימש בתפקיד מפעיל טלפרינטר במרחב הצפון.

דובי נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון, באסון צור, ביום חמישי כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982). באסון, שאירע חמישה חודשים אחרי כניסת צה"ל ללבנון במלחמת לבנון הראשונה, קרס בניין הממשל הצבאי הישראלי בצור שבלבנון ונהרגו בו תשעים ואחד אנשים, בהם תשעה אנשי שב"כ, שישים ושבעה שוטרי משמר הגבול וחיילי צה"ל, וחמישה-עשר עצירים לבנוניים.

דובי היה בן עשרים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הניח הורים, אח ואחות.